קטש, אולמרט, כשל, נשיאה באחריות.
* מאת: שי ברק
6.1.08
עודד קטש, כשל בהובלת מכבי תל - אביב להישגים הנדרשים על ידי הנהלת הקבוצה ואוהדיה. עודד קטש כבר אינו מאמן מכבי תל - אביב. אהוד אולמרט, כשל כראש ממשלה ערב ובעת מלחמת לבנון. מה יהיה איתו ?
בעוד מספר שבועות, אמורה ועדת וינוגרד, לפרסם את הדו"ח המלא, באשר לחקירת ניהולה של מלחמת לבנון השניה.
המערכת, הפוליטית, התקשורת וחלק מהציבור, מאיתנו, רועשים וגועשים. האם אולמרט יתפטר, מה יעשה ברק ואיפה זה מעמיד את ביבי - מה תאמר הועדה באשר לאחריותו של ראש הממשלה - שאלות רבות, יצרים פוליטיים וכמעט אנדרלמוסיה של מידע והערכות.
ברשותכם, אנסה להכניס קצת סדר בדברים. הן באשר לוועדה ולחלקי הדו"ח שלה והן באשר למערכת הפוליטית.
ועדת וינוגרד, גם אם הוציאה מידיה ותוציא מסקנות חמורות באשר לתפקודו של ראש הממשלה בזמן המלחמה, אינה מוסמכת להורות על הדחתו. בשיטה הדמוקרטית והמשפטית במדינת ישראל, ציבור האזרחים, באמצעות נבחריו, הוא זה שמוסמך לפעול להדחתו של ראש הממשלה, במקרה זה.
באפריל האחרון, פרסמה ועדת וינוגרד את דו"ח הביניים באשר לאירועי מלחמת לבנון.
בפרק המסקנות של הדו"ח, שעסק באחריותם של שלושת בעלי התפקידים הבכירים במלחמת לבנון, ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל, מצאה הוועדה ליקויים בתפקוד של שלושתם.
שניים, בהם עסק דו"ח הביניים, הרמטכ"ל דן חלוץ, ושר הביטחון פרץ, כבר אינם משמשים בתפקידם. רק ראש הממשלה, אולמרט, חזר לאחרונה והבהיר כי אין בכוונתו להתפטר. זאת, לאחר שביולי 2006 אמר מעל בימת הכנסת כי הוא זה שנושא באחריות לאירועי מלחמת לבנון.
במסגרת דו"ח הביניים, כתבה הוועדה בעניין אחריותו של ראש הממשלה כך:
"ראש הממשלה הוא הנושא באחריות המיניסטריאלית העליונה לפעילות ממשלתו ובכלל זה להחלטה לצאת למערכה צבאית. הוא גם נושא באחריות אישית ישירה להחלטה לצאת למערכה ולאופן ניהולה. ראש הממשלה הציב את עצמו בראש אלה שהחליטו לצאת למערכה צבאית, שהובילו את מהלכי המלחמה ושקבעו כיצד תתנהל בפועל והוא זה שניהל את הליכי קבלת ההחלטות: ראש הממשלה הוא שניהל את דיוני הממשלה.............הוא שקבע מי יוזמן לאילו ישיבות ומה יהיה אופיין של ישיבות אלה........................כפי שהוא היטיב לנסח זאת בנאומו בכנסת מיום 14 באוגוסט, האחריות האחרונה והמרכזית מוטלת על כתפיו." (ההדגשות במקור ש.ב.).
עוד נכתב בדו"ח הביניים באשר לראש הממשלה: "אנו סבורים כי ראש הממשלה כשל בכך שלא נתן משקל מספיק, כאשר ניגש לקבל החלטות בעלות השלכות מרחיקות לכת, לחוסר ניסיונו ולמגבלה של יכולתו לאתגר את הערכות הצבא ולבקרן בצורה מושכלת, לחוסר הידע העמוק שלו עצמו בקשר בין הפעלת כוח צבאי ובין השגת תכליות המדינה ולמשמעות של היעדרו של מטה עצמאי שייעץ לו בסוגיות אלו. בנוסף, ראש הממשלה לא עשה די להשלים את החסר גם לאחר שהתקבלה ההחלטה הראשונית, ולהתאים את ההחלטות להתפתחויות בשטח." (ההדגשות במקור ש.ב.).
בהמשך כותבת הוועדה: "אולם מנהיג המוציא את צבאו לפעולה צבאית רחבה חב חובות למדינה, ללוחמי צה"ל המסכנים את נפשם ולאזרחים.... ראינו כי ההחלטות המהירות על היציאה למלחמה שקיבלה הממשלה בראשותו של אולמרט לא עמדו בתנאים אלה. בכך כשל ראש הממשלה כמנהיג הצריך להוביל את ארצו לפעולה צבאית יזומה מתוך שיקול דעת ואחריות." (ההדגשות במקור ש.ב.).
באשר לדרך התנהלותו של ראש הממשלה בימי המלחמה ובדיונים שהתקיימו אודותיה, כותבת הועדה: "הרושם שקיבלנו הוא כי לדיונים המכריעים בימים אלה הגיע ראש הממשלה אחרי שהחלטתו בעיקרה כבר גובשה ועוצבה." (ההדגשות במקור ש.ב.).
בסיפא של פרק המסקנות הדן באחריותו של ראש הממשלה כותבת הוועדה: " על סמך כל אלה אנו מוצאים את ראש הממשלה אחראי לעובדה שההחלטה על היציאה למערכה ב 12- ביולי וההחלטות האחרות במהלך התגבשותה, התקבלו במהירות וללא בחינה עמוקה של זירת המערכה ושל טעמי מדיניות ההכלה. הוא אחראי לכך שהוחלט לצאת לפעולה ללא תכנית מעובדת היטב וללא מתווה אסטרטגי ברור. הוא אחראי לכך שמטרות המערכה לא נקבעו בבהירות ובזהירות וכי לא נבחן, בצורה מסודרת, היחס בין יעדי המערכה והדרכים שננקטו להשגתם. הוא גם אחראי לכך שהיציאה למערכה כה מורכבת נעשתה ללא שווידא את רמת המוכנות הצבאית, מבלי שבוצעה ההיערכות הנדרשת בעורף ומבלי שבוצע תיאום הדוק עם משרד החוץ. כל אלה מצטרפים יחד לכשל חמור הנוגע להפעלת שיקול דעת, אחריות וזהירות. (ההדגשות במקור ש.ב.).
אינני יודע מה יאמר בחלקו השני של דו"ח וינוגרד. יחד עם זאת, ניתן להניח, כי חברי הועדה, לא יגלו לפתע כי טעו וכי ראש הממשלה, תפקד אחרת ממה שכתבו. המסקנה בדבר הכשל של ראש הממשלה, היא מסקנה שנראה כי הועדה לא תשנה. אף על פי כן, זה נכון להמתין לפרסום הדו"ח המלא, טרם קבלת החלטה ועשיית מעשה.
מקריאת תמצית הדברים שהובאו כאן, מדו"ח הביניים של דו"ח ועדת וינוגרד , ניתן להתרשם כי ראש הממשלה התרשל במילוי תפקידו, בכל הנוגע למלחמה בלבנון. דבר כזה אסור שיקרה ויש לגלות אליו אפס סובלנות. מי שמוביל מהלך של מלחמה, מי ששולח חיילים לקרב חב בחובת זהירות ובאחריות כפולות ומכופלות. אל לו לנהוג כמי שיודע לבד מה נכון לעשות, אל לו לצאת למערכה צבאית במהירות וללא בחינה מעמיקה של הדברים. על ראש ממשלה לקבל החלטות רק לאחר שנועץ במומחים, קיים דיון מעמיק והסיק את המסקנות המתאימות. זאת, במיוחד במצב של יציאה למלחמה ובאופן ניהול המערכה.
אהוד אולמרט, עפ"י דו"ח הביניים התרשל בכך שלא עשה את כל שנדרש מראש ממשלה סביר השולח את הצבא, עליו הוא מופקד, למלחמה.
נשיא המדינה, שבעת המלחמה שימש כמשנה לראש הממשלה, אמר בעדותו בפני ועדת החקירה כי "אילו זה היה תלוי בי לא הייתי נכנס למלחמה הזו." ( הדגשות שלי ש.ב.). מר פרס גם העיד כי נועץ באהוד ברק ששאל שאלות רציניות וכבדות משקל באשר לתרחישים אפשריים שיקרו במלחמה. שאלות שמר פרס שאל ולא זכה למענה מלא עליהן.
אהוד ברק, מי שעמל היום כשר ביטחון לשיקום הצבא ולשמירה על ביטחון ישראל, לא נשא בתפקיד ציבורי ולא היה חבר הממשלה בעת קבלת ההחלטות ערב המלחמה ובמהלכה. אפשר לטעון כלפי ברק שחובה עליו לפעול להקדמת הבחירות, כראש הסיעה השניה בגודלה בכנסת, החברה בממשלה. אבל לפני שפונים לברק יש לזכור כמה דברים. האחד, פירוק הממשלה והליכה לבחירות, בזמן שעוסקים בשיקום הצבא, ומתמודדים עם אתגרים גדולים נוספים, אינה בבחינת המהלך הראשון במעלה הרצוי. ישנן עוד מספר אפשרויות.
כשמפנים אצבע מאשימה לעבר שרי העבודה יש לנהוג בהגינות. לעיתים נראה כי אולמרט אינו נשוא הביקורת והכתובת לחיציה. כך גם חבריו בקדימה. האם באמירה כי שרי העבודה "נדבקים לכיסאות" מתכוונים לשר הרצוג שויתר על תפקיד שר התיירות על מנת לכהן כשר הרווחה (והוא עושה שם עבודה חשובה ועקבית) האם לשר לשעבר איתן כבל שויתר על כסא המיניסטר, עם פרסום דו"ח הביניים של וינוגרד.
אכן, הליכה לבחירות היא אופציה שיש לשקול בכובד ראש. במסגרת השיקולים יש להביא בחשבון את האחריות המוטלת על ראש הממשלה לכישלונו. אך, יש לקחת בחשבון גם השלכות נוספות הקשורות בטובת המדינה ואזרחיה.
טרם שרצים לבחירות כלליות, יש לבחון אפשרויות נוספות, שתאזנה בין הטלת האחריות הציבורית על ראש הממשלה והפסקת כהונתו לבין טובת המדינה והאזרחים.
אפשרות אחת, היא בחירת ראש ממשלה אחר מבין חברי הכנסת המכהנים.
עפ"י סעיף 28 (ב) לחוק יסוד: הממשלה, "הבעת אי אמון בממשלה תיעשה בהחלטה של הכנסת, ברוב חבריה, לבקש מנשיא המדינה להטיל את הרכבת הממשלה על חבר הכנסת פלוני, שהסכים לכך בכתב.".
מהלך כזה, אפשרי לא רק מבחינת הקבוע בחוק, אלא גם מבחינה פוליטית, במציאות הפוליטית הקיימת כיום בכנסת.
אני מאמין כי מפלגת העבודה, על אף שאיש מחבריה לא ישמש כמועמד במהלך זה לעמוד בראשות הממשלה, תתמוך במהלך כזה. בראיון הבקר בגלי צה"ל רמז לכך השר בן אליעזר.
המפתח להצלחת מהלך כזה נמצא בידי חברות הממשלה ובראש ובראשונה סיעת קדימה ו/או בידי סיעות האופוזיציה. האם הללו יצליחו להתעלות מעל לשיקולי הנוחיות הפוליטית שלהם - להם פתרונים. אנו זוכרים היטב את מסיבת העיתונאים שהייתה בבחינת "אני מאשימה" של שרת החוץ, לבני שבחרה להישאר בתפקידה על אף שראש הממשלה לא התפטר, את השר שיטרית ממבקריו הגדולים של ראש הממשלה ערב פרסום דו"ח הביניים של וינוגרד ששינה לפתע את טעמו. לא ראינו חברים מסיעת קדימה שעשו מעשה נחרץ שיגרום להחלפתו של ראש הממשלה. זאת, בשעה שכמעט ברור שהמועמד/ת להחלפת אולמרט על כס ראש הממשלה יבואו מבין חברי קדימה.
סיעות האופוזיציה ובראשן, סיעת הליכוד, מונות יחד 42 חברי כנסת, יחד עם ה 19 של סיעת העבודה מהווה מספר החברים את הרוב הדרוש להחלפת ראש הממשלה. האם ח"כ נתניהו יוביל תמיכה במהלך אחראי כזה - כנראה שלא, לפי הצהרותיו והחשבון הפוליטי שהוא עורך.
מהלך כזה הוא אפשרי, אם רק ימצאו יותר "עזי נפש" מ"עזי מצח" מבין חברי הכנסת ובראש הראשונה אלה החברים בקדימה.
כאמור, זוהי נראית בעיני האפשרות המועדפת בבחינה של כלל הנסיבות והאינטרסים של מדינת ישראל. אנו יודעים כי מערכת בחירות, אינה יכולה להיעשות ולהביא להכרעה בתוך 24 שעות, והיא מביאה לשיתוק המערכת השלטונית, במידה רבה, בעת התרחשותה. היה והמהלך דלעיל, לא ימצא לו תמיכה מספקת, אזי ניתן לשקול מועד מוסכם לבחירות בסוף שנת 2008 או ראשית 2009, מועד שיאפשר קידום תהליכים חשובים כמו שיקום הצבא, שדורשים נחישות, עקביות ויציבות שלטונית . אפשר גם לפזר את הכנסת וללכת לבחירות בתוך כחודשיים, אך זוהי האפשרות האחרונה שנראה שנכון לבחור בה. בכל מקרה לאפשרויות דלעיל ולמידת הצלחתן מספר שותפים, מפלגת העבודה היא רק אחת מהם. דבר נוסף שמשותף לאפשרויות דנן, אולמרט , צריך ללכת הביתה, לפני 2010 ונראה כי כך יהיה.
* האמור במסמך זה, הינו בבחינת דעה פרטית של שי ברק ואינו מטעם מפלגת העבודה, או בשמה.
* מאת: שי ברק
6.1.08
עודד קטש, כשל בהובלת מכבי תל - אביב להישגים הנדרשים על ידי הנהלת הקבוצה ואוהדיה. עודד קטש כבר אינו מאמן מכבי תל - אביב. אהוד אולמרט, כשל כראש ממשלה ערב ובעת מלחמת לבנון. מה יהיה איתו ?
בעוד מספר שבועות, אמורה ועדת וינוגרד, לפרסם את הדו"ח המלא, באשר לחקירת ניהולה של מלחמת לבנון השניה.
המערכת, הפוליטית, התקשורת וחלק מהציבור, מאיתנו, רועשים וגועשים. האם אולמרט יתפטר, מה יעשה ברק ואיפה זה מעמיד את ביבי - מה תאמר הועדה באשר לאחריותו של ראש הממשלה - שאלות רבות, יצרים פוליטיים וכמעט אנדרלמוסיה של מידע והערכות.
ברשותכם, אנסה להכניס קצת סדר בדברים. הן באשר לוועדה ולחלקי הדו"ח שלה והן באשר למערכת הפוליטית.
ועדת וינוגרד, גם אם הוציאה מידיה ותוציא מסקנות חמורות באשר לתפקודו של ראש הממשלה בזמן המלחמה, אינה מוסמכת להורות על הדחתו. בשיטה הדמוקרטית והמשפטית במדינת ישראל, ציבור האזרחים, באמצעות נבחריו, הוא זה שמוסמך לפעול להדחתו של ראש הממשלה, במקרה זה.
באפריל האחרון, פרסמה ועדת וינוגרד את דו"ח הביניים באשר לאירועי מלחמת לבנון.
בפרק המסקנות של הדו"ח, שעסק באחריותם של שלושת בעלי התפקידים הבכירים במלחמת לבנון, ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל, מצאה הוועדה ליקויים בתפקוד של שלושתם.
שניים, בהם עסק דו"ח הביניים, הרמטכ"ל דן חלוץ, ושר הביטחון פרץ, כבר אינם משמשים בתפקידם. רק ראש הממשלה, אולמרט, חזר לאחרונה והבהיר כי אין בכוונתו להתפטר. זאת, לאחר שביולי 2006 אמר מעל בימת הכנסת כי הוא זה שנושא באחריות לאירועי מלחמת לבנון.
במסגרת דו"ח הביניים, כתבה הוועדה בעניין אחריותו של ראש הממשלה כך:
"ראש הממשלה הוא הנושא באחריות המיניסטריאלית העליונה לפעילות ממשלתו ובכלל זה להחלטה לצאת למערכה צבאית. הוא גם נושא באחריות אישית ישירה להחלטה לצאת למערכה ולאופן ניהולה. ראש הממשלה הציב את עצמו בראש אלה שהחליטו לצאת למערכה צבאית, שהובילו את מהלכי המלחמה ושקבעו כיצד תתנהל בפועל והוא זה שניהל את הליכי קבלת ההחלטות: ראש הממשלה הוא שניהל את דיוני הממשלה.............הוא שקבע מי יוזמן לאילו ישיבות ומה יהיה אופיין של ישיבות אלה........................כפי שהוא היטיב לנסח זאת בנאומו בכנסת מיום 14 באוגוסט, האחריות האחרונה והמרכזית מוטלת על כתפיו." (ההדגשות במקור ש.ב.).
עוד נכתב בדו"ח הביניים באשר לראש הממשלה: "אנו סבורים כי ראש הממשלה כשל בכך שלא נתן משקל מספיק, כאשר ניגש לקבל החלטות בעלות השלכות מרחיקות לכת, לחוסר ניסיונו ולמגבלה של יכולתו לאתגר את הערכות הצבא ולבקרן בצורה מושכלת, לחוסר הידע העמוק שלו עצמו בקשר בין הפעלת כוח צבאי ובין השגת תכליות המדינה ולמשמעות של היעדרו של מטה עצמאי שייעץ לו בסוגיות אלו. בנוסף, ראש הממשלה לא עשה די להשלים את החסר גם לאחר שהתקבלה ההחלטה הראשונית, ולהתאים את ההחלטות להתפתחויות בשטח." (ההדגשות במקור ש.ב.).
בהמשך כותבת הוועדה: "אולם מנהיג המוציא את צבאו לפעולה צבאית רחבה חב חובות למדינה, ללוחמי צה"ל המסכנים את נפשם ולאזרחים.... ראינו כי ההחלטות המהירות על היציאה למלחמה שקיבלה הממשלה בראשותו של אולמרט לא עמדו בתנאים אלה. בכך כשל ראש הממשלה כמנהיג הצריך להוביל את ארצו לפעולה צבאית יזומה מתוך שיקול דעת ואחריות." (ההדגשות במקור ש.ב.).
באשר לדרך התנהלותו של ראש הממשלה בימי המלחמה ובדיונים שהתקיימו אודותיה, כותבת הועדה: "הרושם שקיבלנו הוא כי לדיונים המכריעים בימים אלה הגיע ראש הממשלה אחרי שהחלטתו בעיקרה כבר גובשה ועוצבה." (ההדגשות במקור ש.ב.).
בסיפא של פרק המסקנות הדן באחריותו של ראש הממשלה כותבת הוועדה: " על סמך כל אלה אנו מוצאים את ראש הממשלה אחראי לעובדה שההחלטה על היציאה למערכה ב 12- ביולי וההחלטות האחרות במהלך התגבשותה, התקבלו במהירות וללא בחינה עמוקה של זירת המערכה ושל טעמי מדיניות ההכלה. הוא אחראי לכך שהוחלט לצאת לפעולה ללא תכנית מעובדת היטב וללא מתווה אסטרטגי ברור. הוא אחראי לכך שמטרות המערכה לא נקבעו בבהירות ובזהירות וכי לא נבחן, בצורה מסודרת, היחס בין יעדי המערכה והדרכים שננקטו להשגתם. הוא גם אחראי לכך שהיציאה למערכה כה מורכבת נעשתה ללא שווידא את רמת המוכנות הצבאית, מבלי שבוצעה ההיערכות הנדרשת בעורף ומבלי שבוצע תיאום הדוק עם משרד החוץ. כל אלה מצטרפים יחד לכשל חמור הנוגע להפעלת שיקול דעת, אחריות וזהירות. (ההדגשות במקור ש.ב.).
אינני יודע מה יאמר בחלקו השני של דו"ח וינוגרד. יחד עם זאת, ניתן להניח, כי חברי הועדה, לא יגלו לפתע כי טעו וכי ראש הממשלה, תפקד אחרת ממה שכתבו. המסקנה בדבר הכשל של ראש הממשלה, היא מסקנה שנראה כי הועדה לא תשנה. אף על פי כן, זה נכון להמתין לפרסום הדו"ח המלא, טרם קבלת החלטה ועשיית מעשה.
מקריאת תמצית הדברים שהובאו כאן, מדו"ח הביניים של דו"ח ועדת וינוגרד , ניתן להתרשם כי ראש הממשלה התרשל במילוי תפקידו, בכל הנוגע למלחמה בלבנון. דבר כזה אסור שיקרה ויש לגלות אליו אפס סובלנות. מי שמוביל מהלך של מלחמה, מי ששולח חיילים לקרב חב בחובת זהירות ובאחריות כפולות ומכופלות. אל לו לנהוג כמי שיודע לבד מה נכון לעשות, אל לו לצאת למערכה צבאית במהירות וללא בחינה מעמיקה של הדברים. על ראש ממשלה לקבל החלטות רק לאחר שנועץ במומחים, קיים דיון מעמיק והסיק את המסקנות המתאימות. זאת, במיוחד במצב של יציאה למלחמה ובאופן ניהול המערכה.
אהוד אולמרט, עפ"י דו"ח הביניים התרשל בכך שלא עשה את כל שנדרש מראש ממשלה סביר השולח את הצבא, עליו הוא מופקד, למלחמה.
נשיא המדינה, שבעת המלחמה שימש כמשנה לראש הממשלה, אמר בעדותו בפני ועדת החקירה כי "אילו זה היה תלוי בי לא הייתי נכנס למלחמה הזו." ( הדגשות שלי ש.ב.). מר פרס גם העיד כי נועץ באהוד ברק ששאל שאלות רציניות וכבדות משקל באשר לתרחישים אפשריים שיקרו במלחמה. שאלות שמר פרס שאל ולא זכה למענה מלא עליהן.
אהוד ברק, מי שעמל היום כשר ביטחון לשיקום הצבא ולשמירה על ביטחון ישראל, לא נשא בתפקיד ציבורי ולא היה חבר הממשלה בעת קבלת ההחלטות ערב המלחמה ובמהלכה. אפשר לטעון כלפי ברק שחובה עליו לפעול להקדמת הבחירות, כראש הסיעה השניה בגודלה בכנסת, החברה בממשלה. אבל לפני שפונים לברק יש לזכור כמה דברים. האחד, פירוק הממשלה והליכה לבחירות, בזמן שעוסקים בשיקום הצבא, ומתמודדים עם אתגרים גדולים נוספים, אינה בבחינת המהלך הראשון במעלה הרצוי. ישנן עוד מספר אפשרויות.
כשמפנים אצבע מאשימה לעבר שרי העבודה יש לנהוג בהגינות. לעיתים נראה כי אולמרט אינו נשוא הביקורת והכתובת לחיציה. כך גם חבריו בקדימה. האם באמירה כי שרי העבודה "נדבקים לכיסאות" מתכוונים לשר הרצוג שויתר על תפקיד שר התיירות על מנת לכהן כשר הרווחה (והוא עושה שם עבודה חשובה ועקבית) האם לשר לשעבר איתן כבל שויתר על כסא המיניסטר, עם פרסום דו"ח הביניים של וינוגרד.
אכן, הליכה לבחירות היא אופציה שיש לשקול בכובד ראש. במסגרת השיקולים יש להביא בחשבון את האחריות המוטלת על ראש הממשלה לכישלונו. אך, יש לקחת בחשבון גם השלכות נוספות הקשורות בטובת המדינה ואזרחיה.
טרם שרצים לבחירות כלליות, יש לבחון אפשרויות נוספות, שתאזנה בין הטלת האחריות הציבורית על ראש הממשלה והפסקת כהונתו לבין טובת המדינה והאזרחים.
אפשרות אחת, היא בחירת ראש ממשלה אחר מבין חברי הכנסת המכהנים.
עפ"י סעיף 28 (ב) לחוק יסוד: הממשלה, "הבעת אי אמון בממשלה תיעשה בהחלטה של הכנסת, ברוב חבריה, לבקש מנשיא המדינה להטיל את הרכבת הממשלה על חבר הכנסת פלוני, שהסכים לכך בכתב.".
מהלך כזה, אפשרי לא רק מבחינת הקבוע בחוק, אלא גם מבחינה פוליטית, במציאות הפוליטית הקיימת כיום בכנסת.
אני מאמין כי מפלגת העבודה, על אף שאיש מחבריה לא ישמש כמועמד במהלך זה לעמוד בראשות הממשלה, תתמוך במהלך כזה. בראיון הבקר בגלי צה"ל רמז לכך השר בן אליעזר.
המפתח להצלחת מהלך כזה נמצא בידי חברות הממשלה ובראש ובראשונה סיעת קדימה ו/או בידי סיעות האופוזיציה. האם הללו יצליחו להתעלות מעל לשיקולי הנוחיות הפוליטית שלהם - להם פתרונים. אנו זוכרים היטב את מסיבת העיתונאים שהייתה בבחינת "אני מאשימה" של שרת החוץ, לבני שבחרה להישאר בתפקידה על אף שראש הממשלה לא התפטר, את השר שיטרית ממבקריו הגדולים של ראש הממשלה ערב פרסום דו"ח הביניים של וינוגרד ששינה לפתע את טעמו. לא ראינו חברים מסיעת קדימה שעשו מעשה נחרץ שיגרום להחלפתו של ראש הממשלה. זאת, בשעה שכמעט ברור שהמועמד/ת להחלפת אולמרט על כס ראש הממשלה יבואו מבין חברי קדימה.
סיעות האופוזיציה ובראשן, סיעת הליכוד, מונות יחד 42 חברי כנסת, יחד עם ה 19 של סיעת העבודה מהווה מספר החברים את הרוב הדרוש להחלפת ראש הממשלה. האם ח"כ נתניהו יוביל תמיכה במהלך אחראי כזה - כנראה שלא, לפי הצהרותיו והחשבון הפוליטי שהוא עורך.
מהלך כזה הוא אפשרי, אם רק ימצאו יותר "עזי נפש" מ"עזי מצח" מבין חברי הכנסת ובראש הראשונה אלה החברים בקדימה.
כאמור, זוהי נראית בעיני האפשרות המועדפת בבחינה של כלל הנסיבות והאינטרסים של מדינת ישראל. אנו יודעים כי מערכת בחירות, אינה יכולה להיעשות ולהביא להכרעה בתוך 24 שעות, והיא מביאה לשיתוק המערכת השלטונית, במידה רבה, בעת התרחשותה. היה והמהלך דלעיל, לא ימצא לו תמיכה מספקת, אזי ניתן לשקול מועד מוסכם לבחירות בסוף שנת 2008 או ראשית 2009, מועד שיאפשר קידום תהליכים חשובים כמו שיקום הצבא, שדורשים נחישות, עקביות ויציבות שלטונית . אפשר גם לפזר את הכנסת וללכת לבחירות בתוך כחודשיים, אך זוהי האפשרות האחרונה שנראה שנכון לבחור בה. בכל מקרה לאפשרויות דלעיל ולמידת הצלחתן מספר שותפים, מפלגת העבודה היא רק אחת מהם. דבר נוסף שמשותף לאפשרויות דנן, אולמרט , צריך ללכת הביתה, לפני 2010 ונראה כי כך יהיה.
* האמור במסמך זה, הינו בבחינת דעה פרטית של שי ברק ואינו מטעם מפלגת העבודה, או בשמה.
משפטן ושליח ציבור, חבר מפלגת העבודה. אתר: www.barak4u.co.il
